במאמר הקודם סקרנו מהן האפשרויות לתקוף את חיוב הארנונה שהתקבל מהרשות, לרבות באמצעות השגה, ערר ארנונה וערעור מנהלי, בין היתר בהתבסס על חוק הערר.
עם זאת, קיימים מקרים בהם לא ניתן להגיש השגה או ערר, שכן קיימות טענות שחוק הערר אינו חל עליהם.
משום כך קיים הליך הנקרא עתירה מנהלית, המוגש לבית המשפט לעניינים מנהליים (בית משפט מחוזי) בתחומו מצויה הרשות (עירייה, מועצה אזורית, מועצה מקומית) ובו ניתן לבקש לבטל את חיוב הארנונה או לבטל את חיוב הארנונה.
בהתאם לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים יש להגיש את העתירה המנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים לא יאוחר מ-45 יום מהיום בו התקבלה הודעת החיוב.
להלן רשימה (לא ממצה) של הטענות בגינן ניתן להגיש עתירה מנהלית נגד חיוב ארנונה:
- התיישנות ושיהוי בחיוב הארנונה שהוצא על ידי הרשות.
- חיוב רטרואקטיבי.
- הבטחה שלטונית שניתנה על ידי הרשות.
- עקרון תום הלב וחובת ההגינות החלים על מעשה הרשות.
- סבירות במעשה הרשות;
- אפליית הנישום על ידי הרשות.
יש לציין, במקביל להגשת עתירה מנהלית, הנישום יכול להגיש לבית המשפט לעניינים מנהליים גם בקשה למתן צו ביניים, בה הוא מבקש מבית המשפט להורות על הקפאת המצב, כלומר – למנוע מהרשות לבצע עיקולים, פעולות אכיפה וכד'. מומלץ טרם ביצוע כל פעולה להתייעץ עם עורך דין ארנונה.
