שיקול דעת מול אפליה. בדיני הארנונה יש לעירייה שיקול דעת רחב בקביעת מדיניות ההנחות. למרות זאת הוא אינו מוחלט והוא כבול לעקרונות היסוד של המשפט הציבורי. למתן הנחה ישנן השלכות: כמו תוספת עול החיוב על כתפי קבוצות אחרות או הפחתה בשירותים עירוניים. לכן, כל הטבה שניתנת חייבת לעמוד במבחני סבירות, שוויון ושקיפות.
מקורות הסמכות למתן הנחות
המסגרת התקנית מורכבת מ: חוקי היסוד, פקודת העיריות, חוק ההסדרים ותקנות ההנחה בארנונה. על סמך אלה נקבעים זכותה או רשותה של הרשות לתת הנחה. לצד אלה ישנן הנחות קבועות וידועות המוענקות לקבוצות מוגדרות מראש כגון: אזרחים ותיקים, אנשים בעלי הכנסות נמוכות, אנשים עם מוגבלויות ועוד. ישנן גם הנחות "רשות". לפיהן רשאית הרשות להגדיר קריטריונים משל עצמה למתן הנחות בארנונה אך הן חייבות להישען שיקולים ענייניים, כגון פיתוח קריית מדע והנחה לבתי תוכנה, או פיתוח מרכז תעשיה ועוד.
עקרון השוויון במיסוי מוניציפלי
עקרון השוויון במיסוי, מחייב שאמות המידה למתן הנחות תהיינה כלליות, ברורות ואחידות. הקריטריונים למתן הנחה יפורסמו בגלוי כך שיהיו ידועים לכל. בתי המשפט קבעו כי שיקול סוציאלי, (מסוגלות התשלום והקלה על נזקקים), נחשב לשיקול לגיטימי, כל עוד הוא מופעל כלפי כלל הציבור העומד בתנאים, ללא העדפה מגזרית
מקרים של מדיניות מפלה
בפסק דין מסוים נפסלו הנחות רוחביות, שניתנו לתלמידי ישיבות ולמשפחות רבות ילדים, משום שהתבססו על שיוך מגדרי ולא על נזקקות כלכלית. הנחה זו הובילה לנטל עודף על התושבים שאינם נמנים על המגדר.
בית המשפט הדגיש כי הנחות לקבוצת אוכלוסייה מסוימת, שאינן מגובות באמות מידה רלוונטיות ועקביות, מהוות אפליה פסולה ומנוגדות לעקרון השוויון ולחובת נאמנות של הרשות כלפי כלל משלמי המס.
אפשרות לעתירה מנהלית
כאשר מדיניות הנחות נראית או מתגלה ככזו הסובלת מחוסר סבירות קיצוני, אפליה, היעדר פרסום אמות המידה, או במקרים בהם אין החלטת ועדת ההנחות מנוקמות בנימוקים סבירים כנדרש, ניתן להגיש כנגדה עתירה מנהלית. בית המשפט יבחן אם אכן היו שיקוליה שיקולים ענייניים, כאשר הפעילה את סמכותה למתן ההנחה. האם שקלה הרשות את השפעת ההנחות על תקציבה הכולל, ופעלה אל מול תושביה בשקיפות. בית המשפט יתחם את החלטות הוועדה על פי החוק.
סיכום
העירייה מחויבת לבסס את מדיניות ההנחות על אמות מידה שוויוניות נגישות וברורות, לפרסמן ברבים וליישם אותן בעקביות.
